כתיבת מסמכים משפטיים אפקטיביים: כיצד להבטיח בהירות, דיוק משפטי וצמצום סיכונים משפטיים

מבוא: מסמכים משפטיים – לרבות חוזים, תנאי שימוש והסכמי מדיניות – ממלאים תפקיד מכריע בעיצוב הזכויות והחובות של צדדים. על אף חשיבותם, ניסוחם פעמים רבות מסורבל וקשה להבנה, תופעה המכונה בלשון עממית "שפה משפטית" או legalese. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שלשפה משפטית עמומה עלולות להיות השלכות ממשיות: היא פוגעת בהבנת הצדדים את ההסכמות, מקשה על פרשנות אחידה של החוזה ומגבירה את הסיכון לסכסוכים משפטיים. יחד עם זאת, מחקרים בתחומי בלשנות משפטית, משפט וקוגניציה מראים שבאמצעות יישום עקרונות כתיבה בהירה ומדויקת ניתן לשפר באופן דרמטי את אפקטיביות המסמך המשפטי – מבלי לוותר על הדיוק המשפטי. למעשה, גם עורכי דין עצמם מעדיפים ומבינים טוב יותר חוזים הכתובים בלשון פשוטה, ומוצאים אותם שווי-ערך מבחינת כוחם המשפטי. במאמר זה נבחן כיצד ניסוח משפטי משפיע על הבנת והפעלת חוזים, נסקור כללים מדעיים ובלשניים לכתיבה משפטית ברורה וחד-משמעית, נציג דוגמאות ממסמכים משפטיים מוצלחים ונדון באסטרטגיות מעשיות לצמצום סיכוני אי-הבנה ומחלוקות. הדיון יתבסס על מחקרים עדכניים מאוד (2024–2025) בתחומי הבלשנות המשפטית, מדעי המשפט, פסיכולוגיה קוגניטיבית ואתיקה משפטית, במטרה להציע תובנות וכלים לקהילת המשפטנים והעוסקים בעריכת דין.

1. ניסוח משפטי, הבנת הסכמים וסיכון למחלוקות משפטיות

נוסח המסמך המשפטי משפיע באופן ישיר על אופן הבנתו ופרשנותו. שפה משפטית עמומה או מורכבת מדי עלולה לגרום לכך שכל צד יבין את ההסכם באופן שונה, מה שמוביל לציפיות לא מתואמות – וזרעי המחלוקת נטמנים עוד טרם נחתם ההסכם. מחקר שפורסם בשנת 2024 התריע כי עמימות חוזית וניסוחים מורכבים תכופות מובילים לסכסוכים משפטיים יקרים, לעיכובים בביצוע פרויקטים ולפגיעה בשלמות ההסכמים. במילים אחרות, חוסר בהירות בחוזה מגדיל את אי-הוודאות לגבי משמעות ההתחייבויות, מעמיד את הצדדים בסיכון של פרשנויות סותרות, ומכניס אותם למסלול התנגשות משפטית אפשרית.

התופעה אינה תאורטית בלבד; ההיסטוריה המשפטית רצופה דוגמאות לסכסוכים שנבעו ישירות מלשון חוזה מעורפלת. מקרה מפורסם הוא פסק הדין Codelfa Construction Pty Ltd v State Rail Authority (1982) באוסטרליה, שבו סעיף עמום בחוזה הוביל למחלוקת חריפה על לוחות זמנים ולעיכובים יקרים בביצוע הפרויקט. דוגמה זו ואחרות ממחישות כיצד מילה לא ברורה או ניסוח דו-משמעי עלולים להתפתח לסכסוך ממושך, כאשר כל צד טוען לפרשנות שונה של אותה לשון.

גם כאשר לא מגיעים לבית המשפט, לשון משפטית לא בהירה פוגעת בשלב המו"מ ובאמון בין הצדדים. צד החותם על הסכם מבלי להבינו לעומקו עלול לחוש מרומה או לגלות בהמשך שההתחייבויות שונות משחשב. מחקר קוגניטיבי-משפטי עדכני מצא שאפילו עורכי דין מיומנים מתקשים לעיתים להבין סעיפים הכתובים בשפה משפטית מורכבת, ומעדיפים גרסאות בניסוח פשוט כשהם מתבקשים לקרוא ולהעריך חוזים. אותם עורכי דין דירגו חוזים בלשון בהירה כגבוהים יותר באיכותם, סבירים יותר שיוחתמו על-ידי לקוחות, ללא פגיעה בכוח האכיפה המשפטי שלהם בהשוואה לנוסח "משפטי" כבד. ממצא זה מפריך את המיתוס שלפיו בהירות ופשטות באות על חשבון הדיוק המשפטי. למעשה, בהירות גבוהה עשויה למנוע צורך בפרשנות שיפוטית עתידית: לשון חוזה נהירה, שאין בה “בסיס סביר למחלוקת על משמעותה”, מקטינה את הצורך שבית משפט יתערב ויפנה למקורות חיצוניים (כגון נסיבות חיצוניות) כדי לברר את כוונת הצדדים.

יתרה מזו, לעמימות חוזית יש מחיר גם בהיבט של צדק והוגנות. אי-בהירות עלולה לנבוע לא רק משגיאה תמימה אלא לעיתים גם מכוונה, כאשר צד מנסח הוראה עמומה במטרה "לזכות" בגמישות עתידית בפרשנות. ואולם, כללי הפרשנות ועקרונות אתיים במשפט מטילים סנקציה מובנית על ניסוחים כאלה: contra proferentem, הכלל נגד המנסח, קובע שאי-בהירות תפורש לרעת מנסח ההסכם. בכך למעשה המשפט מעודד ניסוחים חד-משמעיים ומרתיע מפני ניסיונות "לטמון פח" לשוני לצד שכנגד. בסופו של יום, האחריות לניסוח ברור ונהיר רובצת על כתפי עורכי הדין – הן כדי להגן על מרשם המשפטי והן כחלק מחובת הנאמנות וההגינות כלפי כל הצדדים.

2. כללים בלשניים ומדעיים לכתיבה חוזית ברורה, מדויקת וחד-משמעית

מהם, אם כן, העקרונות המוכחים לכתיבת מסמכים משפטיים בהירים ומדויקים? ספרות המחקר בשנים האחרונות – המשלבת בלשנות, קוגניציה ומשפט – מצביעה על מספר כללי מפתח:

א. שימוש בשפה פשוטה ומוכרת: מומלץ להעדיף מילים יום-יומיות מוכרות על פני ז'רגון משפטי לטיני או ארכאי כאשר אין בכך פגיעה בדיוק המשפטי. קוראים, לרבות בעלי השכלה משפטית, מתקשים במילים נדירות או לטיניות (de jure, ex curia וכדומה) והדבר מאט את הקריאה ומעמיס על הזיכרון. לעומת זאת, אותה משמעות ניתן לרוב למסור במילה עברית פשוטה. גוף הידע המכונה "תנועת השפה הברורה" (Plain Language) מדגיש כי "קוראים מעדיפים מילים מוכרות וקונקרטיות… הם מעדיפים פשטות ועקביות, ביטויים מודרניים על פני מילים מיושנות". במקביל, יש להימנע מעודף מונחים טכניים והגדרות תלויות ("להלן", "כאמור לעיל") – מחקרים מצאו שקוראים מתלוננים על ז'רגון יותר מכל פגם אחר, משום שכותבים לעיתים לא מעריכים עד כמה מושגים שהם שולטים בהם עשויים להיות קשים או חסרי משמעות עבור צדדים שאינם מומחים. הכלל הוא פשוט: לכתוב בחוזה כפי שהיינו מדברים לצד השני, רק בצורה מסודרת ורשמית יותר – אך לא להתהדר בנוסח מתפלפל לשם הרושם בלבד.

ב. משפטים קצרים ומבנה תחבירי פשוט: מחקרים קוגניטיביים עדכניים חשפו את ההשפעה המזיקה של תחביר מסורבל על הבנת הטקסט המשפטי. במיוחד נמצא שמבנים תחביריים המכונים "השמה מרכזית" – כלומר, סעיפים או פסוקים המשובצים באמצע משפט ארוך – מקשים מאוד על עיבוד וזכירת המידע, יותר מאשר מאפיינים אחרים של "שפה משפטית" כגון שימוש בגוף סביל או בראשי תיבות. ההמלצה הנגזרת מכך היא לפרק משפטים ארוכים למספר משפטים קצרים ועצמאיים ככל הניתן, או להשתמש בסעיפים תבליטיים (bullets/מספור) עבור רשימות התחייבויות. כל משפט רצוי שיביע רעיון אחד או התחייבות אחת. כך, במקום משפט מפותל עם מספר רב של פסיקים וסעיפי משנה, עדיף לכתוב כמה משפטים נקודתיים. הדבר מפחית עומס קוגניטיבי על הקורא ומונע אובדן נקודת המוצא של המשפט. מחקרים אמפיריים שניתחו מאות "חוזי משתמש" באתרי אינטרנט מצאו שרבים מהם לוקים בארגון גרוע של הטקסט: ללא כותרות ביניים או תוכן עניינים, בפסקאות ארוכות ורציפות. חוזים "מבולגנים" אלה הפחיתו באופן מובהק את הבנת הקוראים, הגבילו את זכרונם את פרטי החוזה והאריכו את זמן הקריאה באופן משמעותי. המסקנה ברורה – בהירות דורשת מבנה טקסט מסודר: חלוקה לסעיפים וכותרות, פיסוק נאות, ומשפטים קצרים יחסית. אם החוזה מורכב וארוך, כדאי לכלול בתחילתו תוכן עניינים ולמספר את הסעיפים באופן עקבי. ארגון טוב מסייע לקורא לנווט במסמך ולמצוא בקלות את הנקודות הרלוונטיות.

ג. דיוק טרמינולוגי ועקביות מושגים: דיוק משפטי תלוי לא רק בלשון בהירה אלא גם בהגדרת מושגים ובשימוש עקבי בהם. כלל בסיסי הוא "מושג אחד – מונח אחד": יש לבחור עבור כל מושג או ישות מונח אחיד ולהשתמש בו באופן עקבי לכל אורך המסמך. שימוש במילים נרדפות שונות לאותו רעיון (למשל פעם "המוכר" ופעם "הספק" לאותו צד בחוזה) עלול להוביל לבלבול פרשני כאילו מדובר בשני דברים שונים. מחקרים משפטיים העלו כי שינויים קלים בנוסח – אפילו כגון החלפת מונח אחד באחר – עלולים להכניס עמימות לחוזה, ולשנות את פרשנותו וביצועו באופן משמעותי. כדי למנוע זאת, מגדירים מראש מונחים חשובים ("להלן: ___") ומשתמשים בהם באופן אחיד. בנוסף, יש לשים לב לפרטים טכניים כגון תאריכים, מספרים ויחידות מידה: כל נתון מספרי רצוי להופיע גם ספרתית וגם במילים ולוודא שאין סתירה ביניהן – אי-תאמה בין מספר למילה (למשל "עשר (11)") היא מתכון בטוח למחלוקת אם לא תתוקן.

ד. הימנעות מעמימות ו"תנאים מרחפים": יש לנסח הוראות באופן חד-משמעי ככל האפשר. ביטויים כמו "זמן סביר", "שיקול דעת בלעדי", "ככל שיידרש" – אף שלעיתים אין מנוס משימוש בהם – יש להבין שהם מותירים מרחב לפרשנויות שונות. אסטרטגיה להפחתת עמימות היא להגדיר במסגרת החוזה כיצד יפורשו ביטויים כאלה. למשל: "זמן סביר ייחשב 14 ימים קלנדריים" – הגדרה המוסיפה דיוק היכן שקודם היה תחום אפור. בדומה, במקום לומר "ישמור על סודיות המידע במאמץ סביר", ניתן לפרט סטנדרט מינימלי: "במאמץ סביר לפחות כזה שמשקיע הצד במידעיו הוא". מחקרים מדגישים את המתח הקיים בין "ודאות ויעילות" לבין "דיוק והוגנות" בניסוח משפטי – בעוד ודאות דורשת כללים חד-משמעיים, הוגנות לעיתים מחייבת גמישות (כגון סטנדרטים כמו "סבירות"). הפתרון הפרקטי הוא לשמור את השימוש בביטויים עמומים למקומות הכרחיים בלבד, ולאזן אותם עם דוגמאות או קריטריונים מנחים. למשל, אם מוכר מתחייב לא לשלוח לקונה הודעות ללא הסכמה "שלא לצורך", ניתן להוסיף בסוגריים דוגמאות: "(למשל, עדכוני מערכת שוטפים)". כך מצמצמים את מרחב חוסר הוודאות בפרשנות.

ה. נקודת מבט הקורא ותקשורת ישירה: כתיבה משפטית אפקטיבית משמעה כתיבה לקורא מסוים ולא לעצמנו. לפיכך, יש לנסח חוזה מתוך מחשבה כיצד ייקרא ויובן על-ידי הצד השני, ובמידת הצורך גם על-ידי צדדים שלישיים (שופטים, בוררים). מומלץ להשתמש בגוף שני או ראשון ("הספק יספק ללקוח…" או "אנו נספק לכם…") ולא בסביל נטול פנייה אישית. כתיבה בפנייה ישירה גם מונעת לעיתים ניסוחים מסורבלים. בנוסף, יש להעביר טיוטת חוזה ביקורת עצמית וחיצונית: כותב החוזה יכול לקרוא אותו בקול רם או לתת לאדם אחר (רצוי שאינו מעורב בעריכתו) לקרוא, כדי לזהות מקומות בהם המשמעות אינה ברורה מאליה. תהליך עריכה וביקורת חוזרת, כפי שמקובל בכתיבה אקדמית, מסייע לאתר משפטים שאינם מובנים וללטש אותם. בעולם מתקדם, יש כיום אף כלים טכנולוגיים שיכולים לסייע בכך (ראו סעיף 4 להלן).

3. דוגמאות וניתוח: מנוסחים עמומים לחוזים יעילים וברורים

כדי להמחיש את העקרונות דלעיל, נציג מספר דוגמאות מעשיות של כתיבה משפטית לקויה לעומת כתיבה בהירה, לצד ניתוח למה הופך את הנוסח המוצלח ליעיל יותר מבחינה משפטית:

תמונה: השוואה בין סעיף הגנה ושיפוי בנוסח משפטי מסורבל (למעלה) לעומת נוסח מקוצר בשפה ברורה (למטה). הנוסח המקורי משתרע על פני כ-66 מילים רצופות הכוללות מספר סעיפי משנה, בעוד שהנוסח המתוקן מתמצת את אותה התחייבות בכ-23 מילים בלבד, באופן קל להבנה.

דוגמה: במקרה זה, הנוסח המקורי כלל רשימה ארוכה ומורכבת של מצבים בהם ספק השירות יפצה את הלקוח, בניסוח משפטי טיפוסי עם ביטויים כמו "any and all claims… arising out of or in connection with…" וכיוצא בזה. בנוסח המתוקן תומצתה ההתחייבות למשפט אחד ישיר: "הספק יגן על הלקוח מפני כל תביעה מצד שלישי בטענה שנגרם נזק ממוצר או שירות של הספק." כפי שניתן לראות, הגרסה הפשוטה שמרה על תוכן ההתחייבות – הגנה מפני תביעות צד שלישי – אך ויתרה על כפל לשון ועל פירוט יתר טכני שלא הוסיף מידע ממשי. מחקר שתיאר מהלך דומה בחברת General Electric דיווח כי מעבר לחוזים הכתובים בשפה נהירה ותמציתית הביא לתוצאות עסקיות מובהקות: "ההסכמים הללו דרשו 60% פחות זמן למשא ומתן בהשוואה לגרסאותיהם הקודמות, שהיו עמוסות בז'רגון משפטי". קיצור זה בזמן המו"מ משקף הבנה מהירה יותר של הצדדים את החוזה, צמצום שאלות ובירורים וכן הפחתת מחלוקות על הנוסח. במקרה של GE, דווח גם על עלייה בשביעות רצון הלקוחות בעקבות אימוץ חוזים "ידידותיים" יותר מבחינת שפה.

דוגמה נוספת: לא רק שיפור נוסחים קיימים מדגים את הערך שבבהירות, אלא גם איתור נקודות תורפה בחוזים. במחקרו, Davenport (2024) הציג סעיפים אמיתיים מחוזים שזוהו כבעייתיים. אחד מהם היה סעיף בחוזה שירותי חינוך, שקבע: "משך ההסכם הוא שנת הלימודים 2021/2022; עם זאת, ההסכם יכול להיות מתוקן בכל עת בהסכמת הצדדים וניתן לסיימו על ידי כל צד בהודעה של 30 יום… במקרה של סיום, העלות תחושב באופן יחסי על בסיס של עשירית לחודש של יתרת השירותים המוסכמים שבוצעו." הניתוח הצביע מיד על הבעיה: הנוסח "יחושב באופן יחסי על בסיס של עשירית לחודש…" אינו ברור דיו. האם הכוונה שכל חודש מתוך השנה נחשב 1/10 מהעלות השנתית? ומה אם השנה אינה עשר חודשים עגולים? עמימות זו "פותחת דלת" לפרשנויות שונות לגבי חישוב העלות במקרה של סיום מוקדם. הפתרון הוא כמובן לפרט את אופן החישוב בצורה פורמלית (למשל: "במקרה של סיום מוקדם, ישלם הלקוח לספק חלק יחסי מהתמורה החוזית בהתאם למשך השירות שסופק בפועל מתוך 12 חודשי ההסכם"). דוגמה זו ממחישה כיצד זיהוי מראש של סעיף בלתי ברור מאפשר לתקן את הנוסח ובכך לחסוך סיכון עתידי.

דוגמאות חיוביות מגיעות גם מרמת המדיניות והחקיקה. במדינות שונות כבר הוטמעו עקרונות של שפה ברורה במסמכים משפטיים. למשל, באוסטרליה, בריטניה, שבדיה וקנדה קיימות זה מכבר הנחיות רשמיות המעודדות כתיבת חוקים וחוזים בלשון פשוטה, מתוך מטרה "למזער עמימות ולהגביר שקיפות". בארצות הברית, חוקים פדרליים אחדים מחייבים שימוש ב"שפת בני אדם" במסמכים לציבור, והדבר חל גם על חוזים צרכניים מסוימים. יוזמות אלה מיוסדות לא רק על אידיאל תקשורתי אלא על ראיות שכבר הצטברו: למשל, בעקבות שיפור בהירות של מסמכים ציבוריים, דיווחו רשויות אמריקאיות על ירידה של עשרות אחוזים בתלונות ובפניות הציבור לבירור, ולעיתים אף חיסכון כספי (פחות הוצאות משלוח הודות למסמכים תמציתיים יותר). הדבר נכון גם למגזר העסקי – חוזים ברורים מפחיתים מחלוקות ומחזקים יחסי אמון, ואילו חוזים "מפולפלים" תורמים לאי-ידיעה של הצדדים את זכויותיהם, מה שעלול להביא לניצול וחוסר שוויון בין צד חזק לחלש.

הלקח מן הדוגמאות הוא ברור: מסמכים משפטיים יעילים אינם אלו המרשימים ביותר בעושר מילים, אלא אלו שמשיגים את מטרתם – הבנה משותפת ומניעת סכסוכים – באופן הטוב ביותר. ניסוחים בהירים, עקביים ומפורטים במידה הנכונה הם המפתח לכך. הדוגמאות גם מדגימות שבמרבית המקרים ניתן להגיע לאותה תוצאה משפטית עצמה בנוסח "ידידותי" יותר, ללא אובדן דיוק. כאשר הדבר נעשה, רואים תוצאות חיוביות מוחשיות: פחות זמן וכסף על מו"מ וליטיגציה, ויותר שביעות רצון ועמידה בציפיות של הצדדים.

4. אסטרטגיות לכתיבה משפטית המצמצמת סיכוני אי-הבנה ופרשנות שגויה

לאור האמור, אלו צעדים מעשיים יכולים כותבי חוזים ומסמכים משפטיים לנקוט כדי לוודא שהמסמך יהיה ברור, מדויק וימזער סיכונים? להלן מספר אסטרטגיות מומלצות, הנשענות על התובנות המחקריות:

א. אימוץ עקרונות "שפה ברורה" כתפיסת יסוד: ראשית, על הכותב לאמץ גישה מנטלית ששמה את הבהירות והפשטות (במידת האפשר) כערך עליון. במקום לשאוף לנסח משפט "שלא יוכלו לפרוץ בו חורים" באמצעות קשירת הסתייגויות אין-ספור, יש לשאוף לנסח משפט שצד סביר לא יוכל לטעות במשמעו. שינוי גישה זה, שעליו ממליצים כיום רבים בעולם המשפט, משמעו לזנוח הרגלים ישנים של העתקת נוסחים ארכאיים מתוך חשש ("כך תמיד כתבנו כדי להיות בטוחים"). לכן, יש מקום לנתץ מיתוסים בקרב מנסחים: חוזה יכול להיות ברור, קצר ומובן – ועדיין מחייב ומפורט משפטית. גישה של שפה ברורה עולה בקנה אחד גם עם חובת עורך הדין כלפי לקוחו לוודא שהוא מבין את המסמך עליו הוא חותם. גם צד נגדי המתרשם מחוזה ברור וגלוי עשוי לייחס לצד שכנגד תום לב רב יותר מאשר מול חוזה מלא "מוקשים" נסתרים.

ב. בדיקה קפדנית לזיהוי עמימויות לפני חתימה: יש לבצע סבב ביקורת ייעודי לעמימות בכל חוזה חשוב. משמעות הדבר היא לעבור על כל סעיף ושאלה: האם ניתן להבין סעיף זה ביותר מדרך אחת סבירה? אם התשובה כן – על עורך הדין לתקן את הנוסח. לעיתים מועיל לשאול קולגה שלא היה מעורב בניסוח: "כיצד אתה מבין את הסעיף הזה?" תשובה שונה מהכוונה המקורית היא נורה אדומה. בספרות ממליצים גם לבדוק התאמות לוגיות במסמך: שכל חובה של צד אחד מתואמת עם חובה משלימה של האחר, שאין סתירות פנימיות בין סעיפים, ושלא חסר מידע הדרוש להבנת מנגנון (למשל בחוזה מכר: מהו מועד המסירה? מה קורה במקרה איחור?). הסתייעות בצד שלישי לבחינה יכולה להיות גם בדמות כלים אוטומטיים: כיום מתפתחות תוכנות מבוססות בינה מלאכותית הסורקות חוזים ומאתרות ניסוחים מסוכנים או לא ברורים. מחקרים עדכניים תיארו כלים מסוג זה המסוגלים לסמן סעיפים עמומים וסתירות פנימיות במסמכים ארוכים. שילוב כלי בדיקה אוטומטיים – לצד הביקורת האנושית – יכול להקטין את ההסתברות שתתגנב לחוזה אי-בהירות משמעותית.

ג. שילוב דוגמאות והבהרות יזומות במסמך: כפי שעלה לעיל, דוגמה ספציפית יכולה לעגן משמעות לסעיף כללי. אסטרטגיה יעילה היא לכלול הבהרות יזומות במקומות מועדים לפרשנות שגויה. למשל, בסעיף כוח עליון ניתן לכלול רשימה לא סגורה של דוגמאות לאירועי כוח עליון ("מלחמה, שביתה, מגפה…"), כדי למנוע ויכוח האם מאורע מסוים נכלל בהגדרה. אם סעיף קובע פיצוי מוסכם, ניתן להבהיר בגוף ההוראה שזה “פוטר את הצדדים מכל תרופה אחרת בשל ההפרה”, כדי למנוע טענה לפיצויים כפולים. חשיבה מוקדמת על שאלות אפשריות של הצד השני או של שופט עתידי, ומתן תשובות להן בתוך החוזה, היא חלק מארגז הכלים של מנסח זהיר. תרשימים או טבלאות יכולים אף הם לסייע, בייחוד בתנאים עסקיים מורכבים: למשל לוח תשלומים ניתן להציג בטבלה במקום בפסקה דחוסה. ישנן אף מגמות של "עיצוב חוזים" Visual Contracts המשתמשות בתרשימים ויזואליים להמחשת חובות וזכויות, שנמצאו כמסייעים להגברת ההבנה והזכרה אצל צדדים לא-משפטיים. במידה והדבר מתאים לאופי המסמך, שילוב אמצעים כאלה יקדם וודאות והבנה.

ד. חשיבה קדימה על תרחישי מחלוקת אפשריים: אסטרטגיה למניעת סכסוכים היא לערוך "סיעור מוחות" של תרחישים שבהם לשון החוזה עלולה לעמוד במבחן. אם, למשל, מנסחים חוזה שותפות, חשוב לחשוב: מה יקרה אם אחד הצדדים ירצה לצאת? מה יקרה אם תהיה אי-הסכמה על הוצאה כספית? עבור כל תרחיש כזה, יש לבדוק אם החוזה נותן מענה ברור. לעיתים התשובה תהיה הוספת סעיף או הבהרה. מחקרים משפטיים הראו שפערים או חורים בהסכמים (חוסר התייחסות למצב מסוים) הם כר פורה למחלוקת, ושהשלמתם בדיעבד ע"י בית משפט לעולם פחות יעילה מהסדרה מפורשת מלכתחילה. לכן, כתיבה מקדימה-תרחישית היא מימד משלים לבהירות: לא רק מה שכתוב צריך להיות ברור, אלא גם שיש התייחסות מפורשת לכל עניין מהותי שצפוי להתעורר. בכך מצטמצם הסיכון לפרשנויות שונות לגבי מה שלא נאמר – פשוט כי דאגנו לומר הכל, במידת הצורך בחזרתיות מסוימת (עדיפה חזרה קלה על השארת לאקונה שאחר כך תמולא בידי עורך דין ליטיגציה).

ה. עדכון ויישום כללי אתיקה ורגולציה בכתיבה: לבסוף, חשוב להזכיר שהמגמה הרווחת של מעבר לכתיבה משפטית בהירה זוכה לעיגון גם בכללי אתיקה מקצועיים ובדינים. עורכי דין מחויבים לתקשר עם לקוחותיהם באופן מובן (למשל כלל 1.4 לכללי לשכת עורכי הדין האמריקאית דורש "להסביר במידת הנחוץ את עניין הייצוג כדי לאפשר ללקוח לקבל החלטות מושכלות"). חובת ההסבר וההבהרה הזו מקרינה גם על אופן ניסוח המסמכים עבור הלקוח. רגולטורים וגופי תקינה שונים החלו לדרוש פישוט תנאים חוזיים, בעיקר בהקשרים צרכניים, מתוך ראייה שבהירות מסייעת להגינות ולשוויון. על כן, אסטרטגיה נבונה לעורך דין מודרני היא להתעדכן תדיר בהנחיות אלה ולאמץ סטנדרטים של כתיבה אחראית – כזו שמצמצמת סיכונים לא רק מפאת לשון החוזה עצמו אלא גם מפאת עמידה בדרישות הדין והאתיקה. במילים אחרות, כתיבה ברורה היא לא רק יתרון משפטי, אלא גם חובה מקצועית: היא מצמצמת סיכון שהסכם ייפסל או שתוטל אחריות עקב ניסוח מטעה, ומקדמת את המוניטין של עורך הדין כאמין והוגן.

סיכום: כתיבת מסמכים משפטיים באופן אפקטיבי – כלומר, בהיר, מדויק ונטול עמימויות מיותרות – היא אומנות ומדע גם יחד. בשנים האחרונות, המחקר האקדמי העמיד לרשותנו תובנות חשובות: הוא הראה כיצד לא כדאי לנסח (משפטים מורכבים להחריד, ז'רגון מיותר, היעדר מבנה), והוא אישש אמפירית את מה שטובי המשפטנים כבר חשים מניסיונם – שחוזה ברור משיג תוצאות טובות יותר. מסמך המשפט נועד לשקף מפגש רצונות; אם השיקוף עכור, המפגש עלול להתערער. לעומת זאת, חוזה כתוב בלשון בהירה ובדיוק נמרץ הוא הבסיס להבנה משותפת חזקה, לאכיפה חלקה של הזכויות והחובות, ולהימנעות מסכסוכים יקרים ומתישים. כפי שתיאר מחקר אחד, המעבר לשפה חוזית נהירה הוא חלק ממגמה עולמית רחבה לשיפור השקיפות, חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט, והגברת הנגישות לצדק. עבור עורכי דין, אימוץ עקרונות אלו משרת לא רק את טובת הלקוחות אלא גם את יעילות המערכת המשפטית בכללותה. בסופו של דבר, בהירות ודיוק משפטי הם שני צדדים של אותו מטבע: חוזה מנוסח היטב משיג ודאות וצדק בעת ובעונה אחת. האחריות לכך מצויה בידינו – כותבי המסמכים – ועמידתנו במשימה זו היא שתקבע אם המסמך יהיה מקור לביטחון ולהסכמה, או חלילה, למחלוקת ולסיכון.

מקורות (ביבליוגרפיה)

1. Mark J. Davenport (2024). The State of Law: A Legal Pandemic. Open Journal of Modern Linguistics, 14(5), 860–906.
2. Eric Martínez, Francis Mollica, Edward Gibson (2023). “Even lawyers don’t like legalese.” Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), 120(30).
3. Eric Martínez, Francis Mollica, Edward Gibson (2024). “Even laypeople use legalese.” PNAS, 121(35).
4. Scientific American (2023). "Even Lawyers Don’t Understand Legalese, New Study Shows".
5. Uri Benoliel & Shmuel I. Becher (2024). “Messy Contracts.” University of Illinois Law Review, Vol. 2024, p.893.
6. National Association of Attorneys General – AG Journal (2023). "Plain Language: Lawmakers’ Preferred Solution".
7. Plain Language.gov – Articles and Resources (accessed 2024).
8. Davenport, M.J. (2022). "Legal Analogy in Overcoming Contract’s Ambiguity." Laws 11(5): 76.
9. Shawn Burton (2018). “The Case for Plain-Language Contracts.” Harvard Business Review (cited in Davenport 2024).
10. Posner, Richard A. (2004). "The Law and Economics of Contract Interpretation." (SSRN).